GM, Siemens Medical וארוחת הפרידה - סיכום היומיים האחרונים ללימודים

11 לאפריל, 2008

(זהירות פוסט ארוך)

ביומיים האחרונים ללימודים התמקדנו בייצור וביקרנו בשני מפעלים רציניים מאוד. האחד של GM, יצרנית ביואיק, קדילק ושברולט והשני של Siemens Medical שמייצרת מערכות CT ורנטגן מתקדמות.

את יום רביעי התחלנו עם הרצאה של פרופ Yang Xiao-yan על שרשרת הייצור. השיעור היה מעניין באופן כללי אבל לא התמקד בסין ובחבל.
DSCF1908

לאחר הפסקת הצהריים נסענו למפעל GM Shanghai המייצר מספר מותגים, בעיקר לשוק הסיני.
DSCF1944
למפעל יכולת יצור של כ-80 מכוניות בשעה, והוא מסוגל לייצר דגמים שונים על אותו פס יצור. היה מאוד מעניין לעבור את התחנות השונות של פס הייצור ולראות איך העובדים מרכיבים את המכוניות שלב אחד שלב, בתנועה מתמדת.

לצערי אסור היה לצלם תמונות, אז תצטרכו להאמין לי. אבל תסמכו על החברה שלא הפסיקו לצלם וגרמו למלווה שלנו לאבד משלוותה :-(

ביום חמישי ביקרנו במפעל Siemens המייצר מערכות רנטגן ומערכות CT מתקדמות. המפעל חדש דנדש. הנה תמונות מבחוץ ומחדר התצוגה שלהם
DSCF2013 image
DSCF2009 DSCF2025

החוויה במפעל הזה הייתה שונה, ומלבד ההבדל בסוג המוצרים המיוצר, יתכן מאוד וזה נובע מהבדלי הפילוסופיה בין חברות האם השונות (GM האמריקאית וסימנס הגרמנית).
במפעל של סימנס העבודה מתבצעת לאיטה, אך בקפדנות ובדיוק. מלבד פסי ההרכבה, הם מבצעים שם גם בדיקות וR&D: מתוך כ-400 עובדים במקום, למעלה מ250 הם עובדי מחקר ופיתוח.
גם כאן חזרו על הסיסמא: מ Made In China ל Designed & Created in China.

image

באותו היום זכינו גם לשיעור מאוד מעניין (ומשעשע) של פרופ’ Wu Jian-Wei על שיווק של מוצרי יוקרה בסין.

DSCF1966
התהליכים שעוברת סין בשנים האחרונות באים לידי ביטוי בצורה משמעותית מאוד בשוק הזה: סין היא השוק השני בגודלו בעולם למוצרי יוקרה (אחרי יפן) ומסתבר שבשנחאי לדוגמא, זוגות צעירים מעדיפים שלא להביא ילדים לעולם, ולבזבז אחוז גדל מההכנסה שלהם על מוצרי יוקרה. כך שבשנחאי ממוצע הנפשות למשפחה הוא 2.3. כלומר רק באחת מתוך 3 משפחות יש ילד!
אני הייתי בשוק מהנתון הזה. ציפית שחוק הילודה רק יגביר את הרצון לגדל ילדים, אך מסתבר שטעיתי.

בערב חמישי התקיימה לה ארוחת הפרידה מהאוניברסיטה, במלון Days Hotel הסמוך לאוניברסיטה. וויקי, המלווה שלנו לאורך כל השבועיים האחרונים חילקה את התעודות

DSCF2041

לאחר מכן התיישבנו לאכול ממיטב המטעמים הצמחונים של סין (ודג אחד) .נראה אם תצליחו לזהות:

DSCF2042 DSCF2043
DSCF2044 DSCF2045
DSCF2046 DSCF2048
DSCF2049 DSCF2050

סינגלית - מבחר תמונות

10 לאפריל, 2008

אני חושב שהתחיל זמן הסיכומים.
הנה מבחר תמונות שמראות שתרגום נאמן למקור לא תמיד עובר…

DSCF1083 DSCF1538
DSCF1696 DSCF1724
DSCF1795 DSCF1851
DSCF1888

השקעות זרות בסין, יזמות, מערכת הבריאות ועוד

9 לאפריל, 2008

הפוסט הזה הוא סיכום קצר של 2 ימי הלימוד האחרונים בטונג’י.
ביום שני זכינו ל2 הרצאות מרתקות: הראשונה של Dr Scott Guan, שותף בכיר בפירמת עורכי הדין J&F PRC Lawyers בשנחאי.
DSCF1891

דר’ גואן, שעשה את הדוקטורט שלו בטורונטו, מתמחה בין השאר בשוק הטלקום הסיני, נושא שמעניין אותי במיוחד. גם סין, למרות המגבלות שלה, עושה את המעבר משוק מונופוליסטי לתחרות בכל תחומי התקשורת.

היה מעניין מאוד ללמוד אודות התהליכים המלווים השקעה זרה בסין (FDI), ומהם הכלים שבהם ניתן לעשות שימוש כדי להתגבר על המכשולים שבדרך.
אני אעשה לכם את זה פשוט: תשכרו את שירותיו של גואן, הוא תותח! :-)

אחה”צ זכינו להרצאה של יזם סיני יליד ארה”ב, Calvin Chin.
קלווין, למד באוני’ ייל המשיך לMBA בינלאומי של טריום: NYU, London School of Economics, HEC Paris (הלוואי עלי).

DSCF1893

לאחר הלימודים קלווין לימד במספר אוניברסיטאות, עסק בתחום הבנקאות ולאחר מכן ייעץ לקרנות הון סיכון בעולם ובסין. לסין הגיע כמנהל פרוייקטים בחברת SMIC והחליט להישאר פה. כיום הוא מייסד סטארט-אפ מבטיח להלוואות Peer2Peer לסטודנטים בסין, שאף זכה לסקירה מפרגנת בTech Crunch.

אתמול היה קצת פחות מעניין מבחינתי. בבוקר הרצה פרופ’ Yu Wei על מערכת הבריאות במדינה (האמת, היה קצת משעמם).
אחה”צ ביקרנו בFirst Sino Bank שהוא בנק טיוואני קטן -3 סניפים בסה”כ בסין. את הבנק הציגו לנו שני סמנכ”לים בכירים והיה דווקא מסקרן לקבל את נקודת המבט השונה של הטיוואנים על סין. אנחנו, אגב, ממש לא קהל היעד של הבנק שמתמקד בחברות טיוואניות.

DSCF1908 DSCF1907

בחזרה לשנחאי

8 לאפריל, 2008

החזרה מהאנגזו לשנחאי הייתה - איך לומר בעדינות - מחורבנת.

הפעם הקדמתי והגעתי לתחנה שעתיים לפני הרכבת שתכננתי לקחת. Just-In-Case. כבר בדרך נהג המונית זרק משהו בסגנון “No Tickets-Tickets”. כשירדתי מהמונית, הבנתי למה הוא התכוון: כל ההמון שהסתובב בהאנגזו בסוף השבוע, הגיע לתחנת הרכבת.
אחרי תור של כרבע שעה לקופות, הבנתי שככה אני לא יוצא מהאנגזו. כל הרכבות לשנחאי היו מלאות עד אפס מקום. רכבת מהירה? אין. רכבת רגילה? אין. רכבת איטית? אין. רכבת משא? לא בדקתי, לא צריך להגזים.

ניסיתי את מזלי עם נהגי המוניות שהגיעו לתחנה. השניים הראשונים לא היו מעוניינים. לא בראש שלהם לנסוע לשנחאי. נהג נוסף שעצרתי ביקש 800 יואן - כ400 ש”ח. 4 יואן לק”מ. זה המחיר. סיכמנו על 500.

שני סינים שהשקיפו מהצד התחילו לגלות עניין. האינסטיקנטי שלי אמר לי שלא כדאי להתעסק איתם. אבל הנהג פנה אליהם ולא אמרתי כלום. אחרי דין ודברים הם עלו למונית. ניסיתי להבין מה הולך שם, והנהג טען שהם ישלמו את ה300 הנותרים.
בקיצור, מצאו להם פרייר. אמרתי לו שיותר מ400 אני לא משלם, ויצאנו לדרך. אני במושב הקדמי, והסינים מאחור.

Escaping Beijing
Creative Commons License photo credit: Hipnos

לאט לאט התברר ששני הגברים האלה שעלו למונית הם מהסוג הגרוע ביותר. סרחון האלכוהול התפשט במונית, ולמרות מחאותי הם לא הפסיקו לעשן כל הדרך. בין לבן התפתחו צעקות בינהם לבין הנהג והרגשתי שזה לא הולך להגמר בטוב.
הנהג הביט בי במבט מתנצל כאילו אומר “וואלה, אם הייתי יודע… אל תדאג, יהיה בסדר.”

התשלום בכבישי האגרה בדרך הסתכם במשהו כמו 150 יואן.

ברמזור הראשון בו עצרנו בשנחאי, 2 הסינים ברחו מהאוטו בלי לשלם.
הנהג התחנן שאשלם לו יותר… הרי גם בדרך חזרה יש לו כבישי אגרה יקרים.
הוספתי 50 יואן נוספים וירדתי במהירות מהמונית. רחמתי על הנהג.