סחר אלקטרוני בסין ומפעלי הפלדה הענקיים
זהו הסיכום של היום ה4 ללימודים, ה4.4 (מגניב).
פרופ’ Yang Dehua לימדו אותנו על מצב האינטרנט בסין: בין השאר נוכחנו לדעת שרק ל20% מהאוכלוסייה בסין יש גישה לאינטרנט, וגם היא מרוכזת בעיקר בערים הגדולות. העלות לחיבור לאינטרנט גבוהה מאוד ביחס לשכר (בין 5% ל 10% מהשכר הממוצע).
הסחר האלקטרוני בסין גדל באופן פנומנלי בכל שנה, והוא מתרכז כמעט כולו (מעל ל90%) בפלח הB2B. ההרצאה הייתה מעניינת ומעמיקה, ופרופ’ יאנג הקדיש זמן רב למענה לשאלות.
במהלך ההרצאה הופיעה על המסך ההתראה של Windows על שימוש במערכת לא חוקית.
כששאלתי אותו על פיראטיות תוכנה בסין, פרופ’ יאנג ענה שאין כמעט סיני שיכול להרשות לעצמו לרכוש תוכנות מקוריות. המחירים כל כך גדולים, הוא אמר, שהם מונעים מסין להתפתח ולהתחבר לעולם. במצב כזה, הוא טוען, פיראטיות מובנת ואפילו מקובלת. יחד עם זאת, הממשלה הקשיחה לאחרונה את הנהלים וחל איסור חמור על ארגונים ממשלתיים להשתמש בתוכנות פרוצות.
פרופ’ יאנג סיפר גם על מאמצים מקומיים הנעשים בתמיכת הממשלה לפיתוח מערכות הפעלה ותוכנות מבוססות קוד פתוח לשוק הסיני.
Bao Steel
לאחר ארחת הצהריים נסענו לBao Steel, אחד מחמשת מפעלי הפלדה הגדולים בעולם.
אני יודע שאני משתמש הרבה במונחים “גדול”, “מרהיב”, “ענק”, ו”מרשים” ביומן הזה, אבל מה שראינו אתמול היה פשוט ע-צ-ו-ם. התחנה הראשונה שלנו היתה במקום שנראה כמו מלון מפואר. בהתחלה חשבנו ששוב נצפה במצגת ולא נזכה לראות פס יצור אמיתי. החששות האלה התבדו כשהמלווה שלנו הגיע לאוטובוס עם צרור קסדות.
המלווה שלנו שלא קלטתי את שמו
הבניין שהיינו בו הוא אכן מלון, והוא משמש את אורחי החברה ומנהליה.
לאחר כמה דקות נסיעה נכנסו ל”עיר” של Bao Steel. המפעל האדיר הזה משתרע על פני 25 ק”מ רבועים, ויש לו נמל ותחנת כח משלו.
אם תהיתם לאן הולך כל הברזל שנגנב כל הזמן בישראל - אז כנראה לפה.
מסתבר שביום הביקור היה יום חג בסין, והמפעל - שבדרך כלל מעסיק כ50,000 אלף עובדים, עבד בתצורה מינימלית.
המלווה הסביר שהמפעל הורכב בשלושה שלבים, החל מאמצע שנות ה80. השלב הראשון יוצר על ידי סימנס מגרמניה, השלב השני נבנה על ידי מיצובישי מיפן ואת השלב השלישי הם יצרו בנו והרכיבו לבד.
לפס הייצור שביקרנו מוכנסות קורות פלדה עבות לוהטות (מעל 1800 מעלות) ונדחסות ומשוטחות עד לעובי של כמה מילימטרים בודדים. היה מגניב, וחם נורא.
בהמשך עשינו סיבוב באוטובוס סביב חלק מהמפעל וראינו את תחנת הכח, הרי הפחם, ואת הרציפים של הנמל על נהר היאנג-טזה.
